חרדת ביצוע ובעיות זקפה: מה הכדור לא יודע לעשות

יש גברים שהכדור כבר בכיס. ליתר ביטחון.
שבודקים את השעה לפני הדייט, כדי לדעת מתי לקחת.
שמרגישים הקלה כשזה עובד,
ומשהו אחר, שקשה לשים עליו שם, כשהם חושבים על זה אחר כך.

ויש גברים שלקחו, וזה בכל זאת לא עבד.
ואז הפחד רק גדל.

אם אתה אחד מהם, אתה לא שבור. ואתה לא לבד.
לפי המחקר, בין 9% ל-25% מהגברים חווים חרדת ביצוע בשלב כלשהו בחיים (Pyke, 2020).

ויאגרה ותרופות דומות הן כלי רפואי לגיטימי.
יש מצבים שבהם הן נחוצות, במיוחד כשיש רקע של לחץ דם, סוכרת או בעיה בכלי הדם.
ההחלטה עליהן שייכת לך ולרופא שלך.

אני לא רופאה, ואני לא עובדת במקום הרפואה. אני עובדת לצידה.
השאלה שמעניינת אותי היא אחרת:
במה הכדור מטפל, ומה הוא משאיר מחוץ לחדר.

התרופות האלה פועלות על זרימת הדם לאיבר.
הן עוזרות לגוף להגיב לגירוי, כשיש גירוי.
הן לא מייצרות חשק.
הן לא מייצרות ביטחון.
והן לא משתיקות את הקול בראש ששואל: "ומה אם זה לא יעבוד?"

כשהפחד הוא השורש, הכדור מטפל בענף ומשאיר את השורש במקום.
יש גברים שזה מספיק להם.
ויש גברים שמגלים שהם כבר לא מעזים בלעדיו. לא בגוף. בראש.

זקפה שייכת למצב של רוגע.
היא נשענת על החלק במערכת העצבים שאחראי על מנוחה, ביטחון והתמסרות.

חרדה מפעילה את ההפך:
אדרנלין. דריכות. מצב של "הילחם או ברח".
גוף שמרגיש בסכנה שולח את המשאבים שלו להישרדות, לא לעונג.

אז כשהמיטה נהיית זירה של הצלחה או כישלון,
כשיש תחושה של שיפוט או ביקורת, ממנה או מעצמך,
הגוף סוגר את השאלטר. ובצדק.

הזיקפה לא בורחת כי אתה חלש.
היא בורחת כי אתה מרגיש לבד שם.
כי משהו במפגש מהיר מדי, לחוץ מדי, בלי הקשבה אמיתית.

חרדת ביצוע היא לא אויב.
היא מורה.
היא באה להזכיר לך לחזור פנימה.

העבודה. הכסף. המשפחה. החדשות.
גוף שחי כל היום בדריכות לא יודע להחליף מצב בלחיצת כפתור כשהאור כבה.
(על הקשר בין לחץ מתמשך, פוסט טראומה ומיניות כתבתי כאן.)

ויש גם את המשפטים שרצים בראש בלי שנשים לב:
"אני לא סקסי מספיק."
"היא לא באמת נמשכת אליי."
"אם זה ייפול עכשיו, נגמר."

ועוד מיתוס אחד ששווה לפרק: זקפה היא לא הוכחה לרצון, וגם היעדר שלה הוא לא הוכחה להיעדר רצון.
זקפה היא תגובה ביולוגית. תשוקה היא חוויה של גוף, רגש ותודעה ביחד.

ולפעמים יש עוד שכבה: תרופות מסוימות, למשל חלק מנוגדי הדיכאון, יכולות להשפיע על החשק ועל העוררות. גם זה שווה בירור עם הרופא.

מוציאים את המבחן מהחדר.
אין מטרה להגיע לזקפה. כשאין מבחן, אין במה להיכשל. ודווקא שם הגוף מתחיל להשתתף.

נשימה וויסות.
מלמדים את מערכת העצבים לעבור מדריכות לרוגע. זו מיומנות, וכמו כל מיומנות, היא נלמדת בתרגול.

מגע חד כיווני.
אתה רק מקבל. לא צריך לתת, לא צריך לתפקד, לא צריך להוכיח. לגבר שרגיל להיות זה שמספק, זה לפעמים הדבר הכי חדש בחדר.

להקשיב לגוף במקום ללחוץ עליו.
לשים לב איפה הפחד יושב בגוף, ומה הוא מבקש.
הגישה היא לא לכפות שינוי. היא לאפשר אותו.

ממשיכים לפי מה שהרופא שלך קבע.
המטרה שלי אינה להוריד אותך מהכדור.
המטרה היא שהגוף שלך יחזור להיות שותף, ולא חשוד.

אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי ללא ייעוץ רפואי.

שלח לי הודעה בווטסאפ עם הקלטה קולית קצרה: מי אתה, ומה הביא אותך.
לא כבדיקה. כדי שאשמע אותך לפני שאני פוגשת אותך, ונבין יחד אם זה המקום הנכון.
צרף גם תמונה עדכנית, לאימות בסיסי בלבד.
מה שאתה שולח נשאר בינינו.